פר' יתרו

פרשת שבוע יתרו

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה"- מה זכה יתרו שנקראת פרשה בתורה על שמו ומכל הפרשיות דווקא פרשת מתן תורה שבה עם ישראל הופך רשמית לעם ה', דווקא היא נקראת על שמו של "כהן מדין" שפירושו כומר לעבודה זרה הכי גדול של מדין?.

ודווקא בפרשתנו נאמר הצירוף- "יתרו כהן מדין" בזמן שבשאר הפעמים שמוזכר יתרו הוא מוזכר כ"חותן משה" בלבד- אפילו בהיות חתנו, משה עדיין במדיין לפני שליחותו להוציא את ישראל ממצרים, ומדוע מזכירים לו את עברו דווקא בפרשה הנקראת על שמו?

בפתיחת הפרשה יש ניגודיות "כהן מדיין" מול "חותן משה", רשע מול צדיק והרשע קודם לצדיק, אך בשאר הפרשה נעלם הכינוי "כהן מדיין" ונשאר רק "חותן משה" ויותר לא מוזכר בתורה כינוי זה, ומה השתנה? ומדוע דווקא כשעושה צעד לעזיבת העבודה זרה ולבוא להר האלוקים חורב, דווקא אז מזכירים לו את כינויו – "כהן מדיין"? ובניגוד ל"כהן מדיין" בו מתחילה הפרשה, מופיע הביטוי באמצע הפרשה "ואתם תהיו לי ממלכת  כהנים וגוי קדוש", וכן בציווי ה' למשה – להזהיר את העם שלא יתקרבו מדי אל ההר במעמד מתן תורה – אומר ה' למשה "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'" ולאחר מכן- "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם" – וכאן עדיין לא התקדשו שבט לוי ובני אהרן להיות כהנים לה', כי מדובר לפני חטא העגל, והכהנים המוזכרים בפרשה הם במובן של משרתים בקודש – כנראה הבכורות, כפי שכהן מדין פירושו משרת העבודה זרה של מדין, להבדיל.

והפרשה מסתימת במצווה לכהנים- "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו".

הפעמים הקודמות שאנו נתקלים במילה "כהן"- במובן של משרת אלוהות כלשהיא, היא אצל אברהם לגבי מלכיצדק מלך שלם שנאמר עליו "והוא כהן לאל עליון" (בראשית י"ד) ולאחר מכן חותנו של יוסף שגם הוא היה כהן לעבודה זרה – "אסנת בת פוטיפרע כהן און" (בראשית מ"א), וכן לגבי אדמת הכהנים המצריים שאותה לא קנה יוסף, בניגוד לשאר אדמת מצרים שקנה תמורת אוכל –  (בראשית מ"ז).

ואכן בבוא יתרו לאחר ששמע על יציאת מצרים- "וישמע יתרו… כי הוציא ה' את ישראל  ממצרים" עדיין היה "כהן מדיין" כי חשב שה' הוא עוד אלוהים, כמו שאר אלוהי העמים מסביב וכמו אלוהי מדין שהוא היה משרתו הבכיר, אך כאשר משה מספר לחותנו – "את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'" – כלומר, כשמשה מספר לחותנו על קריעת ים סוף ועל טביעת כל חיל פרעה בים סוף – דבר שיתרו עדין לא שמע, כי כפי שהוזכר שמע רק על יציאת ישראל ממצרים ולא את מה שקרה אחר כך על ים סוף [כי יש לזכור שעל פי הפשט (ראה מחלוקת על כך בגמרא זבחים קט"ז) יתרו  מגיע אל משה, מיד לאחר מלחמת עמלק ולפני ראש חודש סיון, שבו הגיעו ישראל להר סיני לקבלת התורה, וזה יוצא בין כ"ב אייר לראש חודש סיון , כי עמלק בא שבוע לאחר ירידת המן, שהתחילה בחמשה עשר לחודש אייר ויתרו שולח לארצו ע"י משה לפני ראש חודש סיון. ואם כן, יתכן מאוד שיתרו הספיק לשמוע רק על יציאת מצרים, שקרתה חודש וחצי לפני כן, אך לא שמע על קריעת ים סוף וטביעת המצרים, כי לא נותר איש שיספר זאת, ולקח זמן עד שהמצרים במצרים גילו את אסונם, בכך שחיל פרעה לא חזר הרבה זמן, וכנראה שלחו שליחים לגלות מה קרה ואז גילו את גופות חייליהם על שפת ים סוף, וכך נודע להם על טביעת חיל פרעה].  

לכן, כאן מוזכר שמשה מספר ליתרו- "על כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים"- שזה מדבר על עונש המצרים בעיקר, ועל זה אומר יתרו – "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם" כלומר, יתרו מבין מכך שה' העניש את המצרים מידה כנגד מידה (כפי שהם הטביעו את – "הבן הילוד היאורה השליכוהו" – כך גם הם טבעו בעצמם) ואם ה' היה כמו כל אלוהי העמים מסביב, אז אלוהי מצרים היה מתנגד לכך, ואם לא הצליח להתנגד, סימן שה' גדול מכל האלוהים וכנראה שיתרו ידע מנסיונו עם אלוהי העמים שהם לא מענישים מידה כנגד מידה – בדבר שזדו עליהם, וכאן היה חידוש שהוכיח ליתרו שה' גדול מכל האלוהים וממילא הוא – "אלוקי האלוהים ואדוני האדונים" (דברים י') כי שאר אלוהי שבעים עמים הם רק שרים ממונים ומלאכים של ה', ובכך יתרו פוסק מלהיות- "כהן מדיין" ונהיה – "חותן משה" בלבד, ולהשלמת המהפך- "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוקים…" ובכך מושלם המעבר מ"כהן מדין" ל"כהן ה'" , והוא בעצם כהן ה' הראשון! כי עד אז לא מוזכר שמשה ובני ישראל הקריבו קרבנות לה' (כי במזבח שבנה משה ברפידים לאחר מלחמת עמלק וקרא שמו- "ה' נסי"- לא מוזכר שם שהקריב קרבנות עליו).

אך עדיין יתרו לא נשאר למעמד הר סיני, ומשה משלחו לארצו רגע לפני כן. ומדוע? מדוע לא נשאר יתרו למעמד הר סיני ובכך היה משלים את המעבר מעובד ע"ז לעובד ה'? בפרט, שמאז יעקב אבינו (ברדתו למצרים לראות את יוסף) שזבח זבחים לה'- "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" – יתרו הוא הראשון שזובח עולה וזבחים לאלוקים (כנראה על המזבח ברפידים שהקים משה לזכר הנס במלחמת עמלק וקרא שמו – "ה' נסי") ומשה ובני ישראל יזבחו זבחים רק לאחר מעמד הר סיני – בפרשה הבאה – לאחר שהקימו שם מזבח, ואז יכרות משה ברית בין ה' לעם ישראל, אם כן גוברת השאלה: מדוע לא נשאר יתרו למעמד הר סיני ומדוע משה שולח אותו לארצו בלי לנסות לשכנעו שיישאר?

כמו כן, בהמשך מתוארת עצתו של יתרו למשה, בעניין מינוי שופטים כדי להקל עליו את המשא, ואכן משה עשה כדבריו – "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות"- והדבר תמוה: הלא לרפידים הגיעו ישראל לכל המוקדם בכ"ג אייר (כי למדבר סין הגיעו בחמשה עשר לחודש השני ואז התלוננו על האוכל וקבלו את המן, ולאחר שבעה ימים שמרו את השבת כשלא ליקטו את המן בשבת, ורק לאחר מכן נסעו לרפידים), אז יוצא ששהו ברפידים – הכי הרבה שבוע, עד ראש חודש סיון שאז הגיעו להר סיני ואם כן בשבוע זה היתה מלחמת עמלק והגעת יתרו ומינוי השופטים מכל ישראל, דבר שצריך לארוך זמן רב, ובספר דברים בנאום משה לעם ישראל – משמע שמינוי השופטים נעשה בשנה השנייה ליציאת מצרים, רגע לפני נסעם מהר סיני לכיוון ארץ ישראל, ומינוי השופטים נעשה בהר סיני ולא ברפידים – "ה' אלוקינו דבר אלינו בחורב לאמור רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי… ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ… ואומר אליכם בעת ההיא לאמור לא אוכל לבדי שאת אתכם… הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם… ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות ושוטרים לשבטיכם… ונסע מחורב… ונבוא עד קדש ברנע" (דברים א')- ושם לא מוזכר יתרו בכלל ומשמע שזו יוזמה של משה?

אמנם יש דעה בגמרא- זבחים קט"ז, שיתרו בא לאחר מתן תורה (לאחר יום כיפור שנתנו לוחות שניות) ונשאר עם בני ישראל עד החודש השני בשנה השנייה, דבר המסביר את הפסוק בפרשת בהעלותך: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות וייסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני… ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה, נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכה אתנו והטיבנו לך… ויאמר אליו : לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, ויאמר אל נא תעזוב אותנו… והיית לנו לעיניים" (במדבר י') ושם לא מוזכר מה ענה חובב חותן משה, ואם נשאר או הלך לארצו [לגבי השם- "חובב בן רעואל המדיני חותן משה" – האם "חותן משה" מתייחס לרעואל המדיני או לחובב? בספר שופטים משמע שחובב הוא- "חותן משה" וממילא חובב הוא יתרו ולא הבן של יתרו- "מבני חובב חותן משה" (שופטים ד')].

אך אם כן יוצא שציפורה ובני משה הגיעו רק לאחר מעמד הר סיני ולא השתתפו במתן תורה וכן, אם כך הדבר, מדוע נקבעה פרשה זו בתורה לפני מעמד הר סיני ולא במקומה הראוי לה – לאחר יום כיפור?

ובכלל, מתי שלח משה את אשתו ובניו חזרה ליתרו, הלא בפעם האחרונה שהוזכרו, היה בלכתו בשליחות ה' ממדין למצרים ואז לקח אתו את אשתו ובניו על החמור, ובדרך במלון ביקש ה' להמיתו וציפורה הצילה אותו בכרתה את עורלת בנה, ומאז לא מוזכרים אשתו והבנים, ולא מוזכר ששילחה עם בניו ליתרו בחזרה ואם כן שילחה, מדוע?

והתמיהה גוברת בפרשתנו שיתרו לוקח את "ציפורה… ואת שני בניה" משמע שמתייחסים אחריה ולא אחר משה, וכי הם לא בניו? ומיד אחרי זה נאמר- "ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים"- וודאי שכאן המילים- "בניו ואשתו"- מתייחסים למשה ולא ליתרו, אז מה קרה שפתאום הם- "בניו", ואשתו טפלה להם ומוזכרת אחריהם, ואפילו לא בשמה , כפי שהוזכרה בפסוק הקודם?

וכן, אם משה גירש אותה כפי שאומר המדרש, מדוע מכונה כאן בשם- "אשת משה" ובשם "אשתו" – משמע שעדיין היא אשתו ולא גירש אותה, אלא רק שלח אותה לאביה באופן זמני? ובדיבור לאחר מכן של יתרו נאמר- "ויאמר אל משה: אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה"- שוב אשתו במקום הראשון וטפלים אליה "שני בניה" ולא- "בניו", ומדוע המעברים האלה, פעם הם "בניה" ופעם "בניו" ושוב פעם "בניה"?.

ויתכן לומר, שבאמת משה רצה לקחת את ציפורה ושני בניו אתו למצרים, ואף עשה כן, עד המקרה במלון.

ויש לזכור, שרגע לפני המקרה במלון, ה' אומר למשה – "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך", ומיד לאחר מכן- "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שמות ד') ובעקבות כך חשש משה שבמכת בכורות יש חשש לבנו הבכור, כפי שארע במלון. בגלל שבניו גדלו תחת השפעת יתרו- "כהן מדין" ולא סבלו יחד עם בני ישראל במצרים את קושי השעבוד, ויתכן שלא ראויים להינצל במכת בכורות כמו שאר ישראל שהתענו במצרים, ולכן שולח בחזרה את ציפורה ובניו אל יתרו, ואומר לה שלאחר שתשמע על יציאת מצרים, תבוא עם בניו להר האלוקים חורב, כי שם אמר לו ה' "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שם, ג') כי רוצה שבניו יהיו במעמד הר סיני, ואכן לאחר שיתרו שומע על יציאת מצרים, מיד שם פעמיו עם ציפורה ובניה (כי הם עדיין תחת השפעתה והשפעת אביה) אל מקום המפגש שנקבע – הר האלוקים חורב (למרות שמשה וישראל עדיין ברפידים, אך זה קרוב כי ברפידים- בתלונת ישראל על המים אומר לו ה'- "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים" (שם, י"ז), סימן שרפידים קרוב להר חורב, וכשמשה מכה על הצור בחורב, המים זורמים כנחל עד רפידים ושם שותה העם) וברגע שמגיע יתרו להר האלוקים, כבר נעשה המעבר של בני משה מהשפעת יתרו – "כהן מדיין"- להשפעת משה, מכח הר האלוקים, ולכן הפסוק מכנה אותם "ובניו ואשתו", אך יתרו כשמגיע להר חורב, שולח משם שליחים למשה ברפידים ואומר לו – "אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה"- כי לא מודע לשינוי שעברו הבנים וחושב שעדיין הם בהשפעתו ובהשפעת ציפורה ולא יהיו תחת השפעת משה עד שיפגשוהו.

אך אם כן יוצא שיתרו חזר לארצו לפני מעמד הר סיני ומדוע? וכן מי אם כן הוא "חובב בן רעואל המדיני חותן משה" שנשאר עד השנה השנייה וכפי שהזכרנו – משה מבקש ממנו להשאר אתם ולהיות להם לעיניים בדרך לארץ, ואם זהו יתרו מתי חוזר שוב?

וניתן לומר: שחובב הוא בנו של יתרו ויתרו הוא רעואל המדיני כפי שמשמע בפרשת שמות- "ולכהן מדין שבע בנות… ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמות ב'), ואכן יתרו חוזר לארצו לפני מעמד הר סיני, ומשה יישם את עצתו לגבי שופטים, רק לאחר הקמת המשכן – לפני הנסיעה לארץ כפי שמוזכר בפרשת דברים, ומה שכתוב כאן שמשה בוחר אנשי חיל, זה נאמר על העתיד, כי כעת אין זמן לעשות זאת לפני מעמד הר סיני, כפי שהסברנו (ובפרשת "דברים" נביא הסבר אחר, בעצם היה פעמיים מינוי שופטים, אחד כעת ואחד לפני המסע לארץ, עיין שם). ובנו של יתרו – חובב, נשאר עם בני ישראל למעמד הר סיני, או שבא לבד לאחר מכן, כי אביו זקן מדי לשוב, ומחובב זה מבקש משה שיישאר אתם בנסיעה לארץ, כי – "והיית לנו לעיניים" ולא ידוע אם חובב נשאר אתם או לא, ויתכן שלאחר חטא המרגלים שנגזר על ישראל להשאר במדבר ארבעים שנה חזר חובב לארצו כפי שרצה בתחילה.

אך אם כן, מדוע בספר שופטים נאמר "וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה"- משמע שחובב הוא חותן משה, ולא בנו של חותן משה? ושאלה זו ניתן לתרץ בשאלה אחרת מספר שופטים פרק א' ששם נאמר- "ובני קיני חותן משה על מעיר התמרים…" והלא קין הוא בנו של חובב – כפי שראינו בפסוק הקודם שהבאנו לעיל, אז איך בשניהם נאמר הכינוי – "חותן משה"? מוכרחים לומר שהכינוי "חותן משה" מתייחס לכל צאצאי יתרו! הן יתרו בעצמו כפי שנאמר בפרשתנו, הן לגבי חובב בנו והן לגבי קין נכדו וזאת כמו שם משפחה שנושאים בגאון כייחוס משפחתי שהתקבע בצאצאי יתרו שכולם נקראים- "חותן משה" עד שנתקבע שם השבט בשם – "קיני".

אך לאן נעלמו צאצאי יתרו בארבעים שנות ישראל במדבר סיני ומדוע לא נטמעו בתוך עם ישראל, ואנחנו מוצאים אותם כשבט נפרד- שבט הקיני- לאורך מאות שנים לצד עם ישראל, אך בנפרד, עד חורבן בית ראשון? כמו כן, כפי שבפרשתנו, ביאת יתרו צמודה למלחמת עמלק, גם צאצאי יתרו- שבט הקיני- נצמדים לעמלק במשך דורות רבים, ומדוע?.

ראשית, אנו מוצאים אותם בשנת הארבעים לישראל במדבר- בברכות בלעם- "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר: ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד, וירא את הקיני וישא משלו ויאמר: איתן מושבך ושים בסלע קינך, כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך" (במדבר כ"ד)- מכך אנו רואים, שהקיני (צאצאי יתרו) שוכנים לצד עמלק ומונגדים לעומתו בברכות בלעם.

בפעם הבאה, אנו פוגשים את שבט הקיני בזמן יהושע בכניסה לארץ – "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם" (שופטים א'), ועיר התמרים זו יריחו ("בקעת יריחו עיר התמרים"(דברים ל"ד)), ועמלק נקשר הן לעיר התמרים – "ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים"(שם, ג'), והן לנגב- "עמלק יושב בארץ הנגב" (במדבר י"ד).

לאחר מכן, אנו פוגשים את שבט הקיני במלחמת סיסרא עם ברק בן אבינועם – "וחבר הקיני נפרד מקין, מבני חובב חותן משה ויט אהלו עד אילון בצעננים אשר את קדש… וסיסרא נס ברגליו אל אוהל יעל אשת חבר הקיני… ותקח יעל אשת חבר את יתד האוהל… ותתקע את היתד ברקתו… וימות" (שופטים ד') – לגבי יעל ישנו מדרש שאומר שהיא הייתה גיורת- "ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגויים, ואלו הן: אסנת, ציפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל" (ילקוט שמעוני וישב, רמז קמ"ו) ואם כן, משמע ששבט הקיני לא היו מבני ישראל ולא קבלו עליהם את התורה, אלא היו מחסידי אומות העולם וקיימו שבע מצוות בני נח.

לאחר מכן, אנו פוגשים את שבט הקיני בזמן שאול המלך- "ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל ויאמר שאול אל הקיני, לכן סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק" (שמואל א' י"ד) – שוב אנו מוצאים את שבט הקיני צמודים לעמלק, ושאול זוכר להם את החסד שעשו עם ישראל ביציאת מצרים, וכנראה מתכוון לפרשתנו על ביאת יתרו אל משה ועצתו בעניין השופטים, ופה משמע שוב שיתרו בא מיד ביציאת מצרים ולא לאחר מתן תורה, כי שאול אומר: "בעלותם ממצרים"- משמע מיד ביציאת ישראל ממצרים בא יתרו ועשה חסד עם ישראל בניגוד לעמלק שמיד בעלותם ממצרים בא להלחם בישראל ברפידים.

לאחר מכן, בזמן דוד, בשהותו בשדה פלישתים תחת אכיש מלך גת, דוד היה פושט על עמלק – "ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגזרי והעמלקי כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם, בואך שורה ועד ארץ מצרים, והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואישה… ויאמר אכיש אל פשטתם היום, ויאמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני" (שם, כ"ז) רואים מכאן שעמלק שכן ליד נגב הקיני, ונגב הקיני נחשב ידיד ישראל, ולכן דוד נקט בשמם כדי להטעות את אכיש שיחשוב שדוד פנה עורף לידידי עמו והוא כעת ידיד הפלישתים, וכן כאשר דוד מציל את נשיו מידי העמלקי שפשטו על ציקלג, הוא שולח את השלל למספר ערי יהודה ובנוסף לערי הקיני אשר בנגב יהודה- "ולאשר בערי הירחמאלי ולאשר בערי הקיני" (שם, ל'), שוב מוכח ששבט הקיני היה ידיד ישראל עם התקיימו בנפרד, לצידם ולצד עמלק.

בפעם הבאה שאנו פוגשים בקינים זה בתקופת מלכי ישראל, כאשר יהוא בן יהושפט בן נמשי, נמשח למלך ע"י אחד מבני הנביאים בשליחות אלישע הנביא, והולך להשמיד את כל בית אחאב במצוות ה' ופוגש בדרכו את יהונדב בן רכב (שהוא מבני הקיני כפי שנאמר בספר דברי הימים- "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (דה"א ב')) ומזמינו לעלות למרכבה- "ויבוא שומרון ויך את כל הנשארים לאחאב בשומרון עד השמידו כדבר ה' אשר דיבר אל אליהו" וכן בהמשך בהשמדת עובדי הבעל- "ויבוא יהוא ויהונדב בן רכב בית הבעל… וישמד יהוא את הבעל מישראל" (מלכים ב', י').

ולאחר מכן, בזמן חורבן בית ראשון, אנו מוצאים את צאצאי יונדב בן רכב הנמנים (כפי שהזכרנו) על שבט הקיני, שירמיה הנביא מצטווה ע"י ה'- "הלוך אל בית הרכבים ודברת איתם והביאותם בית ה', והשקית אותם יין… ואתן לפני בני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואומר אליהם שתו יין, ויאמרו לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו ציוה עלינו לאמור לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם, כי באהלים תשבו כל ימיכם, למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם, ונשמע בקול יהונדב בן רכב אבינו לכל אשר ציוונו… כה אמר ה' צבאות… יען אשר שמעתם אל מצוות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצוותיו ותעשו ככל אשר ציווה אתכם, לכן כה אמר ה' צבאות… לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים" (ירמיה ל"ה).

מכל האמור לעיל אנו רואים ששבט הקיני התקיים לצד ישראל כל הדורות וחצץ בינו לבין עמלק, והיה ידיד ישראל, אם כי לא נטמע בעם ישראל ושמר על יחודו, ובכך מוסבר מדוע יתרו לא נשאר למעמד הר סיני, כי יתרו  (ובניו אחריו) ראו חשיבות שבתוך שבעים אומות העולם יהיה גוי אוהב ישראל שמקיים שבע מצוות בני נח ויהווה משקל נגד לעמלק – אויב ה' ואויב ישראל – ובכך יהיו שבט הקיני חסידי אומות העולם בקרב הגויים ובכך יפיצו את האמונה באל אחד, בקרב אומות העולם מבלי להיות שייכים לעם ישראל, ומבלי להתחייב לכל מצוות התורה, אלא רק שבע מצוות בני נח, ולכן יתרו בכוונה לא נשאר למעמד הר סיני, כי אז היה נכלל בעם ישראל ומתחייב כמו עם ישראל בכל מצוות התורה.

יתרו ראה לעצמו תפקיד ייחודי של גוי אוהב ה' וחסיד אומות העולם, ובכך לנטרל את כוחו של עמלק ולהיות התרופת-נגד נגדו, ולכן תמיד נצמד הקיני לעמלק, ועם זאת לא מושפע ממנו, אלא להיפך ניצב מולו לצד ישראל ועוזר לישראל בכל שלב, ואף בחורבן בית ראשון בוחרים בני הרכבים לעזוב את אהליהם, ולהצטרף ליושבי ירושלים הנמצאים במצור של נבוכדנאצר – "ויהי בעלות נבוכדנאצר מלך בבל אל הארץ ונאמר בואו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם ונשב בירושלים" (ירמיה ל"ה).

ולפי זה נוכל להסביר, מדוע כאשר יתרו מודה- "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים…" מיד אחרי זה "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוקים ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוקים"- מדוע יתרו לא מקריב עולה וזבח לשם הוויה, כפי שבכל התורה, כאשר מקריבים קרבנות זה תמיד לשם הוויה ולא לשם אלוקים (כפי שנאמר בפרשה הבאה- "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו"- עיין רמב"ן במקום) ואפילו נח- אבי אומות העולם ואבי שבע מצוות בני נח כאשר הקריב קרבנות לאחר המבול זה היה לשם הוויה- "ויבן נח מזבח לה'…" (בראשית ח').

וכפי שהסברנו הדבר מובן! כי כעת יתרו בוחר בתפקיד של מפיץ דבר ה' בקרב שבעים אומות העולם המכירים את ה' בשם אלוקים ולא בשם העצם- הוויה, שמיוחד לעם ישראל כפי שמופיע בעשרת הדברות בפרשתנו- "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים…" ולא נאמר- אשר בראתי את העולם, כי שם הוויה פועל מעל הטבע, ויציאת מצרים לוותה בניסים מעל הטבע שהוכיחו שכל הבריאה כולה היא נסית ולא קדמונית, אך עם אומות העולם ההנהגה היא בשם אלוקים ע"פ חוקי הטבע, ולכן יתרו – כחסיד אומות העולם – זובח לשם אלוקים דווקא, וכן בעצתו למשה בעניין השופטים מזכיר יתרו רק את שם אלוקים – "ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלוקים עמך… היה אתה לעם מול האלוקים והבאת את הדברים אל האלוקים… אם את הדבר הזה תעשה וצווך אלוקים ויכלת עמוד…".

ואכן גם ה' כאשר משה עולה אל האלוקים להר סיני אומר לו ה'- "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – כלומר: כפי שבעם ישראל יש שנים עשר שבטים ובתוכם שבט לוי המקודש, ובתוכו משפחת הכהנים המקודשת מכולם, כך עם ישראל ביחס לאומות העולם הוא כמו שבט לוי ומשפחת כהנים, ביחס לשאר אומות העולם, ולכן נקרא "ממלכת כהנים", כי זה ביחס לשאר שבעים אומות.

אך, גם לשבעים אומות יש תפקיד בשמירת שבע מצוות בני נח, ולכן יתרו בוחר להשאר גוי ולשרת את האלוקים בקרב אומות העולם.

ובמעמד הר סיני, זו הפעם האחרונה (והרביעית) שאלוקים מדבר, וכפי שהסברנו בפרשת "וארא" באריכות, כל דיבור של אלוקים מהווה שלב חדש בבריאה, ופה זה השלב האחרון ותכליתו של רצון האלוקים- של דיבור ה' אל עם שלם- "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור…" "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

בפרשתנו יש את עשרת הדברות ("ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים" (שמות ל"ד)) של מתן תורה, לעומת עשר מאמרות שבהן נברא העולם (פרקי אבות פרק ה' משנה א': "בעשרה מאמרות נברא העולם…" כי בפרשת הבריאה נאמר תשע פעמים "ויאמר אלוקים" ו"בראשית" זה מאמר בפני עצמו) וכפי שהסברנו – דיבור זו דרגה גבוהה מ"ויאמר", כך שמעמד הר סיני חזק מבריאת העולם כפי ש – "וידבר אלוקים" זו דרגת נבואה גבוהה מ-"ויאמר אלוקים".

לכן בני ישראל אומרים אל משה לאחר מעמד הר סיני- "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות", ואז משה אומר אל העם – "אל תראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" כלומר: במעמד הר סיני שב אליהם צלם אלוקים שאבד בחטא אדם הראשון, ופסקה זוהמת הנחש הקדמוני וחזרו למעמד אדם הראשון בגן עדן לפני החטא (דבר שאיבדו בחטא העגל) יוצא שעשרת הדברות תקנו את עשרת המאמרות שבהם נברא העולם ושאותו קלקל אדם הראשון.

כי המילה "דבר" חוץ מפירושה כדיבור, היא גם בעלת משמעות של חפץ – "כל דבר אשר יעבור באש" (במדבר ל"א), כך שדיבור ה' יוצר מציאות גשמית מוחשית – "בדבר ה' שמיים נעשו" (תהילים ל"ג) ולכן- "העם רואים את הקולות"- ולכן דווקא במדבר דיבר ה' את עשרת הדברים, שיצרו מציאות חדשה של עם ה'- עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש, וקדושה מצריכה צניעות והימנעות מכל דבר ערווה.

לכן הפרשה מסתימת במצווה לכהנים המקודשים – "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו", וכך הפרשה שפתחה בכהן מדיין שהפך לכהן אלוקים הראשון שזבח קרבנות לאלוקים, מסתיימת בממלכת כהנים וגוי קדוש וכהני ה' המקודשים, העולים במעלות המזבח להקריב קרבן לשם הוויה.