פר' ויקהל

 פרשת שבוע ויקהל

פרשתנו, היא לכאורה תמונת מראה של פרשת "תרומה", רק ששם זה הציווי על המשכן וכליו, וכאן זה הביצוע למעשה של המשכן וכליו. וכן פרשת "פקודי" הבאה, היא תמונת מראה של פרשת "תצווה", ששם הציווי על בגדי הכהנים ושבעת ימי המילואים, ובפרשת "פקודי" זה הביצוע למעשה של שמונת בגדי הכהן הגדול ותחילת ימי המילואים ע"י משה. אבל רק לכאורה! כי מעיון והשוואה מדוקדקת של פרשתנו והפרשה הבאה, לעומת "תרומה" ו"תצווה", רואים מספר שינויים מהותי, שניתן להסבירם בגלל חטא העגל - שקרה בין הציווי על המשכן לבין ביצועו ובהכרח גרם למספר שינויים.

המילה "ויקהל" - מזכירה מאוד את הפרשה הקודמת, בעניין חטא העגל - "וייקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים". רק ששם העם נקהל מעצמו לדבר עבירה ופה משה מקהיל את העם לדבר מצווה - שבעצם כך יתוקן עוון העגל כתשובת המשקל, וכפי ששם התנדבו את זהבם למען העגל, כך כאן התנדבו הכל למלאכת המשכן. וכאן משה מקהיל את כל עדת בני ישראל, ושם נקהל העם על אהרון, ולא רק עדת בני ישראל, כי שם זה כלל גם את הערב רב, וכאן משה פונה בעיקר לעדת בני ישראל ולא לערב רב, כי בניגוד לשבטי ישראל - שהמשכן היה במרכז וכל השבטים סביבו לפי הדגלים - הערב רב השתרכו בסוף מאחור ולא היו מסודרים סביב המשכן והכל בגלל חטא העגל שהוציאם מחוץ למחנה. ולכן לא השתתפו בבניית המשכן ועשייתו.

ומשה מתחיל - לא בתרומת המשכן כפי שהתחילה פרשת "תרומה", אלא דווקא בציווי על השבת, שנאמרה בסוף פרשת המשכן על ידי ה'. והציווי כאן שונה מהציווי בפרשת "כי תישא", ובכלל מכל ציוויי השבת בתורה, כי נוסף כאן ציווי מיוחד על הבערת אש - "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"-שלכאורה מיותר - כי נכלל ב-"לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ')- ומה ייחודיותה של ההבערה שדווקא כאן מצטווים עליה? ויש לשים לב, שרק בפרשת המשכן נאמר ציווי על עשיית מלאכה (ולא עבודה) בששת הימים קודם שבת, והדגש הוא על מלאכה - שכפי שהסברנו בפרשה הקודמת משמעה - יצירה מתוקף שליחות משמיים - כמו מלאכת המשכן, ומוכרח שהציווי מתייחס על מלאכת עשיית המשכן וכליו ובגדי הכהונה, שיש ציווי לעסוק במלאכתם בששת הימים קודם שבת ולשבות בשבת גם ממלאכת המשכן. כי בכל הפעמים האחרות שמופיע ציווי על השבת, לא נאמרה המילה - "מלאכה" בציווי על ששת הימים, אלא "עבודה" או "מעשים" או "מלאכתך" (ולא מלאכת שמיים - משכן) שמתייחסת לפעילות חולין של כל יום, לצורך פרנסת האדם. בעשרת הדברות, הן של פרשת - "יתרו" והן של פרשת - "ואתחנן", נאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ', דברים ה'), בפרשת "משפטים" נאמר-"ששת ימים תעשה מעשיך"- ולא מעשה שמיים. וכן בפרשת - "כי תשא" בחזרה על משפטי הברית, נאמר - "ששת ימים תעבוד" - וגם שם לא מדובר במלאכת המשכן, אלא בעבודת האדם לפרנסתו לכן נאמר "עבודה" ולא "מלאכה". ורק במלאכת המשכן נאמר הציווי - "ששת ימים ייעשה מלאכה" - לא מלאכתך ולא עבודה, אלא מלאכה של ציווי ה' במלאכת המשכן, שיש ציווי על כך! ולא רשות - כמו עבודת האדם לפרנסתו.

 וכן בפרשתנו בטרם עשיית המשכן נאמר "ששת ימים תיעשה מלאכה". ועוד פעם אחת - ביום השמיני להקמת המשכן כשהכהנים מצטווים על עבודתם ועל חיוביהם כמשרתי המשכן ועל פרשת המועדות והקרבנות שאמורים להקריב בהם, גם שם נאמר: "ששת ימים תיעשה מלאכה" (ויקרא כ"ג), וגם שם מדובר על מלאכת הקמת המשכן בזמן המסעות שמותרת ומחוייבת רק בששת ימי המעשה ולא בשבת, וכן בשאר מלאכות המשכן. ולא עבודת הקרבנות ועבודת הכהנים במשכן שמותרת בשבת כשהיא חלק מקרבנות השבת - קרבנות התמיד ומוספי השבת ולחם הפנים והדלקת הנרות והקטרת הקטורת ושאר עבודות הכהנים היומיומיות המותרות והמחוייבות בשבת והנקראות עבודות ולא מלאכות -"ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוויים מתוך בני ישראל, לכם מתנה נתונים לה' לעבוד את עבודת אוהל מועד, ואתה ובניך איתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם" (במדבר י"ח). כמובן, בשלוש מקומות אלו, לא נאמר - "ששת ימים תעשה מלאכה", אלא "תיעשה מלאכה" - כאילו נעשית מאליה - משמים. ולכן, כאן לפני תחילת עשיית המשכן וכליו, מצווה משה על עשיית המלאכה בששת ימים, כי מדובר במלאכת המשכן,  וצריך לצוות עליה כי איננה רשות, ומצד שני להזהיר שאסורה בשבת למרות שהיא מצווה ולא רשות.

ומשה מוסיף אזהרה של הבערת אש ביום השבת, למרות שכלולה באיסור לעשות מלאכה, היות ובפרשת - "תצווה" הצטווה משה על שבעת ימי המילואים (שכוללים בהכרח שבת בתוכם), שבהם משה צריך להקריב קרבנות על המזבח כל יום, כולל שבת, בפרט את שני קרבנות התמיד שהם עולה על המזבח, ועשן המזבח מיתמר מעל המשכן לעיני כל ישראל, ואם בשבת יראו זאת בני ישראל מסביב, יבואו לחשוב שמותר להבעיר אש ביום השבת, לכן דווקא על מלאכה זו נצרך משה להזהיר בנפרד (כי רק אותה ניתן לראות מחוץ למשכן), ולכן מדגיש משה - "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" - במושבותיכם אסור, במשכן מותר!

ולכן אל תסיקו מהאש במשכן בשבת, לגבי הבערת אש מחוץ למשכן - שאסורה בהחלט בשבת.

ולאחר הקדמה זו, משה מתחיל בציווי על תרומת חומרי המשכן - זהב, כסף ונחושת... כפי שמפורטים גם בפרשת "תרומה". אך בניגוד לפרשת "תרומה" - ששם נקראה תרומה זו כתרומה בלבד, כאן היא נקראת - "תרומת ה'". ולעומת זאת, תרומת החובה של מחצית השקל כסף (לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה) שהוזכרה בפרשת "כי תשא", ושם נקראה שלוש פעמים - "תרומת ה'", לא מוזכרת כאן בכלל. ובפרשת "פקודי", בסיכום התרומות שהביאו בני ישראל, מתברר שכן נתרמה וממנה עשו את מאה האדנים למשכן.

וכפי שהסברנו בפרשת "כי תשא", שדווקא תרומת מחצית השקל הבאה חובה ולא נדבה - נקראת "תרומת ה'", בגלל שאין בה את הגאווה הנלווית לנדבת לב, כי היא חובה ואחידה על כולם, ואף אחד לא יכול לתרום יותר ולהרגיש מעל חברו העני, כפי שקורה בנדבת לב. אם כן, כעת לאחר חטא העגל, גם נדבת הלב מכונה -"תרומת ה'", כי באה לתקן את חטא העגל, ואין שום תחושת גאווה לאף אחד, גם אם יתנדב הרבה יותר מחברו, כי כולם מרגישים נזופים ואשמים, וממילא בשל כך גם נדבת לב נקראת תרומת ה', כי לא מלווה בשום גאווה ותחושת עליונות - בפרט שזוכרים שגם לעגל התנדבו זהב בהתלהבות, להבדיל.

לגבי רשימת החומרים הדרושים למשכן: היא תואמת לחלוטין את הרשימה בפרשת "תרומה". אך כעת אומר משה - "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה', את המשכן את אהלו ואת מכסהו...את הארון ואת בדיו... ואת מזבח הקטורת...". והלא את הציווי על חכמי לב, נצטווה משה רק לאחר פרשת "תרומה"- לאחר שה' הכתיב לו את מעשה הארון, השולחן, המנורה, יריעות המשכן, האוהל ומכסהו וקרשי המשכן, בריחיו ואדניו וכל החצר. ורק בפרשת "תצווה" לפני הציווי על בגדי הכהונה, נאמר - "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חוכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (שמות כ"ח).

כמו כן, בפרשת "תרומה" משמע שמשה רבנו יעשה את הארון וכליו ואת השולחן והמנורה וכל השאר, ואילו בפרשתנו לאחר הבאת התרומות ע"י העם, מתברר, שבצלאל בן אורי בן חור הוא שעושה את הארון  וכל הכלים אז מדוע רק לאחר הבאת התרומות, משה אומר לבני ישראל - "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה..." ולא כעת כשמדבר על חכמי לב שיעשו את כל אשר ציווה ה'? מדוע מסתירים את בצלאל עד לאחר הבאת כל התרומות למשכן? ובכלל, מדוע התורה צריכה לפרט בעשיית המשכן והכלים ובגדי הכהונה את כל הפרטים בדיוק כפי שפורטו כבר בפרשות "תרומה" ו"תצווה" בציווי ה' למשה והלא היה מספיק לכתוב - "יעשו את...ככל אשר ציוה ה' את משה" - והלא כל מילה בתורה ספורה ומדויקת ללא ייתור, אז איך דווקא במעשה המשכן יש כפילות כל כך גדולה של שתי פרשות "ויקהל" ו"פקודי" שהן לכאורה העתק של שתי פרשות קודמות- "תרומה" ו"תצווה"?

כדי לענות על שאלות אלה, יש להתבונן בפרשות "תרומה" ו"תצוה" ו"כי תשא", שבהן הצטווה משה בהר סיני בארבעים הימים הראשונים על עשיית המשכן וכליו ובגדי הכהונה: בפרשת "תרומה"- הציוויים על עשיית הכלים והמשכן וחצר המשכן, הם למשה עצמו - "ועשית", "וציפית", "ונתת", "והבאת", הן בארון העדות, הן בשולחן, הן במנורה, הן ביריעות המשכן, הן ביריעות העזים, הן בקרשי המשכן, הן באדנים, הן בבריחים, הן בפרוכת, הן במזבח העולה, הן בחצר המשכן וכל אביזריה.

למעט פעם אחת בתחילת עשיית ארון העדות שכתוב: "ועשו ארון עצי שטים" - משמע, לא אתה משה אלא אחרים יעשו ארון עצי שטים, אך מיד אחרי זה נאמר "וציפית אותו זהב טהור... ויצקת לו ארבע טבעות זהב...ועשית בדי עצי שטים...ועשית כפורת...". משמע שרק תחילת בניית הארון היא ע"י אחרים, רק השלד הבסיסי של הארון, כאשר עדיין עשוי עץ, אך כל השלבים הבאים של הארון - ציפוי זהב, הבדים, הכפורת, הכרובים - הכל על ידי משה עצמו. ומעניין, שבפרשתנו שעוסקת בעשיית המשכן ובכליו, המקום היחיד שמוזכר שם העושה-זה דווקא בארון העדות, בשלד הבסיסי שלו - "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים" - ואילו בהמשך, לא מוזכר שם העושה אלא רק "ויצפהו זהב טהור... ויצוק לו ארבע טבעות זהב... ויבא... ויעש...", וכן בשאר הכלים לא נאמר שמו, אלא רק - "ויעש את המנורה", "ויעש את השולחן", "ויעש את מזבח הקטורת...".

מצד שני, בפרשת "תרומה" בתחילתה כתוב - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" - כלומר: משמע שה' מראה למשה את תבנית המשכן וכליו ומשה מצווה לאחרים לעשות כך וזה סותר את המשך הפרשה שמוזכר ציווי למשה עצמו לעשות בעצמו את כל הכלים כפי שהראינו (למעט תחילת מעשה ארון העדות). נוסף לכך, בניגוד לפרשת "תצווה" ו"כי תשא"  ופרשתנו ששם ה' מדבר על חכמי לב ועל בצלאל ואהליאב שימלא אותם רוח חוכמה משמיים איך לעשות את מלאכת המשכן, אצל משה בפרשת "תרומה" לא נאמר כן, שה' ממלא אותו רוח חוכמה לעשיית המשכן וכליו, אלא מופיע הביטוי - "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו".

וכן במנורת הזהב- "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר", וכן בקרשי המשכן נאמר "והקימות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", וכן במזבח העולה-"נבוב לוחות תעשה אותו כאשר הראה אותך בהר כן יעשו" - משמע שבגלל שמשה ראה בעיניו בהר את תבנית המשכן וכליו, אינו זקוק לרוח חכמה כדי לדעת איך לעשות את המשכן וכליו. ואילו בפרשתנו שעוסקת בעשיית המשכן וכליו נזקקים העושים לחכמת הלב שנתן בהם ה', ולא מוזכר  הביטוי -"כאשר הראה משה בהר" בכלל.

ומדוע לא נזקקו לראיית משה על מנת לעשות את המשכן וכליו, וחלף זאת היו צריכים למילוי משמיים של חכמת לב-"ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חוכמה בליבו...", "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות.."?

ולעומת פרשת "תרומה" שרק משה מוזכר בציווי, בפרשת "תצווה" שעוסקת בבגדי הכהונה יש שילוב בציווי -"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך...ואתה תדבר אל כל חכמי הלב אשר מלאתיו רוח חוכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו.. ואלה הבגדים אשר יעשו חושן אפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרון אחיך.. והם יקחו את הזהב ואת התכלת...ואת השש".

פה נכנסים לראשונה "חכמי לב" גם בציווי, והם שותפים למשה בציווי על בגדי הכהונה - ומה השתנה מכלי המשכן בפרשת "תרומה"? מדוע דווקא בבגדי הכהונה צריך משה את "חכמי לב", ולא מצטווה הוא עצמו גם בבגדי הכהונה כאשר מראה בהר? ואכן בציווי על בגדי הכהונה כלל לא מופיע הביטוי - "כאשר אתה מראה בהר", כפי שהופיע בפרשת "תרומה" בעניין המשכן וכליו, ומדוע?

ואכן בציווי על עשיית בגדי הכהונה משולבים חכמי לב ומשה לסירוגין - "ועשו את האפוד...ולקחת את שתי אבני השוהם...ושמת את שתי האבנים...ועשית משבצות זהב...ועשיית חושן משפט... ועשית על החושן... ונתתה... ועשית... וירכסו את החושן... ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים...ועשית את מעיל האפוד... ועשית ציץ זהב טהור.... ושבצת הכתונת שש... והלבשת אותם... ועשה להם מכנסי בד....". ובעשית בגדי הכהונה המופיעים בפרשת "פקודי", משמע, שמשה לא השתתף כלל בעשיית בגדי הכהונה, אלא רק בצלאל ואהליאב וחכמי הלב אשר מלאם ה' רוח חוכמה. ובכל עשייה של בגד מסתיימת העשייה במילים - "כאשר ציווה ה' את משה" (עשר פעמים מופיע משפט זה), משפט שלא מופיע כלל בפרשתנו העוסקת בעשיית המשכן וכליו, ומדוע?

בסיום ציווי המשכן בפרשת "כי תשא" אומר ה' למשה - "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה...ועשו את כל אשר ציוויתיך, את אהל מועד ואת הארון לעדות ואת הכפורת אשר עליו, ואת כל כלי האוהל ואת השולחן ואת כליו, ואת המנורה הטהורה ואת כל כליה ואת מזבח הקטורת ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו ואת בגדי השרד ואת בגדי הקודש לאהרן הכהן, ואת בגדי בניו לכהן ואת שמן המשחה ואת קטורת הסמים לקודש, ככל אשר ציוויתיך יעשו".

פתאום ה' מפקיע ממשה את כל העשייה, ומעביר אותה לבצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב, כמו כן, משנה את סדר העשייה! במקום הארון ראשון ואחר כך השולחן, המנורה, ורק אחר כך המשכן והאוהל והקרשים, כפי שהופיע בפרשת "תרומה", כאן (בפרשת "כי תשא") משנה ה' את הסדר והמשכן קודם ואחר כך כלי המשכן ובראשם הארון, ומדוע הפקיע ה' ממשה את כל אשר הטיל עליו בפרשות הקודמות והעביר הכל ל"חכמי הלב" ולא השאיר זאת ל"חכם העין" ("כאשר הראיתיך בהר")?

יש לשים לב גם להבדל בין בצלאל, לבין אהליאב ושאר חכמי הלב: ששם בפרשת "כי תשא" נאמר על בצלאל: "ואמלא אותו רוח אלוקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה, לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה", ובפרשתנו נוסף על האמור לעיל - "בכל מלאכת מחשבת ולהורות נתן בליבו". כלומר: בצלאל עודף על אהליאב וחכמי הלב (שהם מולאו רק ב"חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן, בתולעת השני ובשש ואורג, עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות" - כלומר עוסקים רק בתחום הבדים של יריעות המשכן וקלעי החצר ובפרוכת ומסך פתח המשכן ומסך שער החצר ובגדי הכהונה, אך לא בכלי המשכן העשויים מעצי שטים, זהב, כסף ונחושת - שהם נחלתו הבלעדית של בצלאל, ולא בקרשי המשכן, בריחיו עמודיו ואדניו, שגם הם שייכים לתחומו הבלעדי של בצלאל) כי ניתן לו - בנוסף למיומנות בזהב כסף ונחושת אבני החושן והאפוד ועצי השטים (שבכל אלו לא ניתנה גישה לאהליאב וחכמי הלב) - אלא אף במה שאהליאב וחכמי הלב ניתנה להם חכמת לב, גם לבצלאל ניתנה חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, וכן ניתנה לבצלאל - יכולת ההוראה לאחרים - "ולהורות נתן בליבו".

ואכן, בפרשתנו בעניין העשייה נאמר רק פעם אחת "ויעשו" (שזה כולל את בצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב) וזה בעניין - עשר יריעות המשכן - "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה, את המשכן, עשר יריעות, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני...". אך גם ביריעות אלו, כשמדובר בעניין חיבור היריעות על ידי הלולאות והקרסים (מזהב, שזה תחומו של בצלאל בלבד) נאמר-"ויחבר", "ויעש", -"ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את היריעות אחת אל אחת בקרסים"-שזה חוזר לבצלאל בלבד.

וכן ביריעות העזים (שלא מוזכרות ברשימת הבדים שניתנה להם חכמת לב, כי שם מוזכרים רק-תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש) נאמר בלשון יחיד שמתייחסת רק לבצלאל, שגם בזה הייתה לו החכמה, למרות שלא מוזכר בפירוש שהתמחה שם בכך, ואולי זה נכלל במלים - "לעשות בכל מלאכת מחשבת" (שכנראה כוללות את מעשה העזים, עורות האילים, והתחשים) - שנאמרו לגבי בצלאל. וכן, ביריעות העזים גם היו קרסי נחושת על מנת לחברן, וזה תחומו הבלעדי של בצלאל, ולכן נאמר בלשון יחיד- "ויחבר", "ויעש קרסי נחושת".  וכן לגבי עורות האילים המאדמים ומכסה עורות התחשים נאמר "ויעש" בלשון יחיד, המתייחס לבצלאל, ולא לאהליאב וחכמי הלב, כי חומרים אלו לא הופיעו ברשימת ההתמחות שלהם כפי שהזכרנוה. וכן לגבי הקרשים של המשכן - הכל בלשון יחיד - "ויעש את הקרשים למשכן" – כי זה תחומו הבלעדי של בצלאל, כפי שהזכרנו. וכן, האדנים מכסף ובריחי עצי השטים ועמודי הפרוכת. ומסך פתח האוהל -ואדניהם ווויהם, כל אלה עשויים מחומרים שההתמחות שייכת רק לבצלאל (מובן שהיו לו עוזרים בדבר, שעל פי יכולת ההוראה שניתנה בליבו הדריכם איך לעשות כל דבר על פי הוראתו).

אך מדוע את הפרוכת ומסך פתח האוהל, שעשויים מתכלת וארגמן, תולעת שני ושש משזר, נאמרו בלשון יחיד - "ויעש", ולא נאמרו בלשון רבים-"ויעשו", כפי שנזכר ביריעות המשכן, שגם חכמי הלב ואהליאב ניתנה להם חכמת לב בחומרים אלה, מדוע עשאם בצלאל לבדו? וכן בעשיית הארון, נאמר שמו של בצלאל במפורש - "ויעש בצלאל את הארון", ואילו בציווי למשה בפרשת "תרומה", דווקא בארון, זה המקום היחיד שנאמר -"ועשו ארון עצי שטים" - בלשון רבים, ומיד אחר כך חוזרים ללשון יחיד - "וציפית אותו זהב טהור", "ועשית", "ונתת" "ועשה כרוב אחד"?

ומיד לאחר הארון, שוב חוזרים לדבר בפרשתנו בלשון נסתר - "ויעש את השולחן", "ויעש את המנורה", "ויעש את מזבח הקטורת", "ויעש את מזבח העולה", "ויעש את הכיור נחושת", "ויעש את החצר... קלעי החצר שש משזר מאה באמה"- שוב, מדוע לא עושים זאת גם אהליאב וחכמי הלב, הרי שש משזר נמצא ברשימת החומרים שניתנה להם בה חכמת לב, ומדוע עושם בצלאל לבדו?

אותה שאלה נשאלת גם לגבי מסך שער החצר-"מעשה רוקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר"-שגם בו לא מצוין בלשון רבים שעשוהו חכמי הלב ומדוע?

לעומת זאת, בפרשה הבאה פרשת "פקודי" (המקבילה לפרשת "תצווה"- ששם זה הציווי על בגדי הכהונה, וב"פקודי" זה הביצוע) בכל בגדי הכהונה יש שילוב של בצלאל וחכמי הלב בכל בגד - "ויעש את האפוד זהב תכלת וארגמן...וירקעו את פחי הזהב וקיצץ פתילים...", "כתפות עשו לו חוברות" - "כאשר ציווה ה' את משה"

"ויעשו את אבני השוהם.. וישם אותם על כתפות האפוד.. כאשר ציווה ה' את משה"

"ויעש את החושן... רבוע היה, כפול עשו את החושן... וימלאו בו ארבעה טורי אבן...ויעשו על החושן שרשרות... ויעשו שתי משבצות... ויתנו שתי העבותות... נתנו... ויתנום... ויעשו... וישימו... ויעשו... וירכסו... כאשר ציווה ה' את משה"

"ויעש את מעיל האפוד...ויעשו על שולי המעיל רימוני תכלת וארגמן...ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים...כאשר ציווה ה' את משה"

"ויעשו את הכתנות שש...כאשר ציווה ה' את משה"

"ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור ויכתבו עליו.. ויתנו.. כאשר ציווה ה' את משה".

ואילו בפרשתנו, בעשיית בצלאל את כל כלי המשכן והמשכן עצמו, לא מוזכר אפילו פעם אחת המלים "כאשר ציווה ה' את משה", אלא בתחילת פרשת "פקודי" נאמר - "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציווה ה' את משה" -לא -"כאשר ציווה", אלא "את כל אשר ציווה ה' את משה", כלומר - במקום משה, ולא כשלוחו של משה, כמשמעות המילים - "כאשר ציווה...". ומדוע בצלאל בא במקום משה? על כן, צריך לומר ליישוב כל השאלות שהעלינו: שקודם כל ישנה חלוקה מהותית בין המשכן וכליו ואף חצר המשכן, מזבח הנחושת והכיור וכנו, שהם מהווים את בית ה', ותבניתם הוראתה למשה בהר - "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" לבין בגדי הכהנים משרתי המשכן שבאים מטעם עם ישראל לשרת בבית ה', ותבנית בגדיהם לא הוראתה בהר למשה, אלא ניתנה חכמת לב בקרב כל חכם לב, איך לעשותם, ולא למשה עצמו. ולכן בהם לא נאמר - "כאשר הראית בהר", והם מופיעים בפרשת "תצווה", לעומת המשכן וכליו שמצווים בפרשת "תרומה".

ואכן, בתחילה משה לבדו אמור היה לעשות את כלי המשכן והמשכן עצמו, כפי שהראה בהר ולכן לא ניתנה בו חכמה ותבונה ודעת משמיים, כי הרי ראה את תבניתם במוחש בהר. ותחילת מעשהו היה אמור להיות ארון העדות ולא המשכן והקרשים, כי ברדתו מההר עם לוחות הברית, שהם מעשה אלוקים ומכתב אלוקים, היה צריך דבר ראשון לעשות את ארון העדות כדי לשים בו את הלוחות הראשונים, ורק לאחר מכן שאר המשכן וכליו, ולכן בפרשת "תרומה" בציווי על הארון נאמר גם מיד - "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (מה שלא נעשה בידי בצלאל: כאשר בפרשתנו עושה את הארון לא נאמר שנתן את הלוחות אל הארון), וכיוון שהארון היה אמור להיות הראשון בעשייה, נאמר בו "ועשו ארון" ולא - "ועשית", כי תחילת העשייה של הכל צריכה להיות בשיתוף של עם ישראל, כפי שנאמר בפסוק הקודם - "ככל אשר אני מראה אותך... וכן תעשו", כך שבעשיית שלד הארון של עצי השטים נאמר - "ועשו" בשיתוף של הרבים, ומיד לאחר מכן משה צריך לעשות הכל - "וציפית אותו זהב טהור...ויצקת...ועשית... ונתת...", וכן שאר הכלים והמשכן עד סוף פרשת "תרומה" משה אמור לעשות לבדו.

אך בגדי הכהונה המופיעים בפרשת "תצווה" אמורים להיעשות על ידי - "חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי"- כי הכהנים הם נציגי עם ישראל בבית ה' ועם ישראל צריכים להשתתף בעשיית בגדיהם ומשה רק מסייע, ולכן בפרשת "תצווה" יש שילוב בין משה לחכמי הלב בציווי עשיית הבגדים - "ועשו את האפוד...ולקחת...ושמת...ועשית...וירכסו את החושן" - ולכן שם לא מוזכרות המילים - "כאשר הראית בהר" - כפי שמוזכרות בפרשת "תרומה".

אך כל זאת היה אמור להיות לולא חטא העגל, אך ברגע שבני ישראל חטאו את חטא העגל וביקשו לעשות עגל כתחליף למשה - "עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" - ומעשה זה קרה יום לפני רדת משה מההר, בזמן שה' מצווה לו את פרשת המשכן.

ולכן רגע לפני סיום ציווי פרשת המשכן, ה' מחליט - לאור חטא העגל, שאדם אחר יחליף את משה בעשיית המשכן וכליו, כי הטלת הכל על משה גורם לעם לחשוב שלמשה אין תחליף ולכן ביקשו לעשות עגל.

ולכן ה' בוחר באדם אחר מקרב העם להחליף את משה בעשיית המשכן וכליו, ובוחר בבצלאל בן אורי בן חור, נכדו של חור שנהרג (על פי המדרש) בסרבו לבקשת העם לעשות עגל. ולכן רגע לפני סיום הציווי על פרשת המשכן-בפרשת "כי תשא" פתאום ה' אומר למשה - "ראה, קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור...ועשו את כל אשר ציוויתיך" - הם יעשו את מה שציוויתיך ולא אתה. וכאן יש גם שינוי בסדר הדברים - לא הארון ראשון, כפי שמשה אמור היה לעשות, אלא - "את אוהל מועד ואת הארון לעדות.. ככל אשר ציוויתיך יעשו". כלומר ה' משנה את הסדר - קודם המשכן עצמו ורק אחר כך הכלים ובראשם הארון. כי כבר החליט ה' להביא לוחות שניים שפחותים בקדושתם מהראשונים - כי הם מעשה ידי משה ולא מעשה אלוקים, ורק המכתב - מכתב אלוקים. ולכן, לגבי הלוחות השניים נאמר "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ...ושמתם בארון. ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים כראשונים ואעל ההרה ושני הלוחות בידי...ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר ציווני ה'" (דברים י'). ואין מדובר בארון שעשה בצלאל, אלא בארון זמני שעשה משה בעצמו עד אשר יוקם המשכן, ואז יעביר את הלוחות לארון עם הכרובים שעשה בצלאל, כפי שנראה בפרשת "פקודי" - "ויקח ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון.. ויבא את הארון אל המשכן" (שמות מ').

כי רק לגבי הלוחות הראשונים (שבהם לא נאמר מראש לעשות ארון לשם כך) נאמר בפרשת "תרומה" שיעשה קודם את הארון ואחר כך את המשכן, כדי לשים בארון קודם כל את הלוחות ולכן הארון מקודש מהכל, אך כעת שהעם מבקשים לעשות אלוהים שילכו לפניהם, מחליט ה' לשנות את הסדר ואת המבצעים, ולשים את בצלאל אחראי על הביצוע, כי הוא נכדו של חור שסירב לבקשת העם. ולכן צריך למלא אותו ברוח אלוקים בחכמה ותבונה ודעת. כי בניגוד למשה, הוא לא ראה בהר את תבנית המשכן וכליו, ויצטרך לעשות זאת על פי רוח הקודש שיקבל מה'. ולכן בפרשתנו לא מוזכר בעשיית המשכן והכלים על ידי בצלאל הביטוי שמופיע בפרשת תרומה - "כאשר הראית בהר" וגם לא מופיע הביטוי - "כאשר ציווה ה' את משה" - במעשה המשכן וכליו (כפי שמופיע בעשיית בגדי הכהונה בפרשת "פקודי") כי יש פה שינויים מציווי ה' למשה, ויש כאן ציווי ישיר לבצלאל לגבי עשיית הכלים והמשכן על ידי רוח אלוקים שמילא אותו ה' בחכמה בתבונה ובדעת. וכיוון שגם אהרן השתתף במעשה העגל, חלים שינויים גם במזבח הקטורת ובכיור וכנו שמיוחדים לכהנים (זר הזהב על מזבח הזהב הוא כתר הכהונה), ולמרות שבפרשת "תרומה" ו"תצווה", בציווי ה' למשה, הציווי על עשיית מזבח הקטורת נדחה לאחר עשיית בגדי הכהונה, וכן הכיור וכנו שנועדו לרחצת הכהנים. כעת בזמן מעשה העגל, ה' מורה למשה שבצלאל יקדים את מזבח הקטורת לבגדי הכהונה - "ואת השולחן ואת כליו ואת המנורה הטהורה ואת כל כליה ואת מזבח הקטורת ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו, ואת בגדי השרד ואת בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן" (שמות ל"א).

גם לגבי בגדי הכהונה, שמראש בפרשת "תצווה", משה הצטווה לשתף את חכמי הלב בעשיית הבגדים יחד אתו, גם כאן חל שינוי בעקבות חטא העגל, וה' מכניס במקום משה את בצלאל ואהליאב - "ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר ציוויתיך" (שם, שם) - הם יעשו את כל אשר ציוויתיך ולא אתה. אך בבגדי הכהונה עצמם אין שינויים. ולכן בפרשת "פקודי", על כל בגד שעשו בצלאל ואהליאב וחכמי הלב נאמר הביטוי - "כאשר ציווה ה' את משה" - כי את בגדי הכהונה לא הראה משה בהר אלא כמו חכמי הלב הצטווה על עשייתם.

ואכן בפרשתנו-פרשת "ויקהל" - משה מיישם את ציווי ה', שהשתנה בעקבות חטא העגל ומעביר את סמכותו לעשיית המשכן לחכמי הלב "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'" (ועדיין לא מזכיר את בצלאל בן אורי בן חור בשמו, עד לאחר הבאת התרומות כדי לא לפגוע בהתנדבות הבאת התרומות, כשישמעו ישראל שהממונה על עשיית המשכן וכליו הוא נכדו של זה שהם הרגו בחטא העגל - דבר שיכול לגרום לבושה ואף לכעס שעדיין זוכרים להם את החטא, וכמו אצבע בעין שמים את נכד ההרוג כממונה על מנת להזכיר להם את עוונם, דבר שיפגום ברצון להתנדב למשכן. או לחילופין, יכול לגרום שההתנדבות לא תהיה בשמחה, אלא מרגשי אשמה וחובה לתקן ולפצות על מה שעשו.).

וכעת משה מורה על סדר המשכן, כפי השינוי שנאמר לו בפרשת "כי תשא": "את המשכן, את אהלו ואת מכסהו...את הארון...ואת מזבח הקטורת...את הכיור ואת כנו... את בגדי השרד לשרת בקודש, את בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן"-כאן בגדי הכהונה נדחים לסוף, אפילו יותר מפרשת "כי תשא" - ששם עדיין היו לפני שמן המשחה וקטורת הסמים, כי שם זה היה בין הזמן שישראל דרשו אלוהים שילכו לפניהם, ולפני עבודת העגל הממשית שהייתה בבוקר למחרת, שאז היה החטא בפועל, ואז אמר ה' למשה - "לך רד כי שחת עמך" - מה שלא אמר עדיין בערב קודם, כשרק דרשו לעשות את העגל ועדיין לא עבדוהו, כפי שאהרן חשב אז, שהדרישה רק למתווך במקום משה ולא עבודה זרה ממש כפי שהתברר לו למחרת בבוקר.

ואכן לאחר החטא הממשי, נדחו הכהנים לסוף רשימת עשיית המשכן, עקב שותפות אהרן (גם אם באונס) במעשה העגל. וכעת, מביאים כל ישראל את תרומת ה' והנשים חכמות הלב טוו את התכלת, הארגמן תולעת השני והשש. והנשים אשר נשא ליבן אותן בחכמה, טוו את העזים - שזו כנראה דרגה גבוהה יותר של חכמת לב מאשר טוויית התכלת והארגמן. אך למעשה הרוקם ומעשה החושב בתכלת ובארגמן, ולאורגים בכל מלאכת חרש - לזה נבחרו בצלאל ואהליאב וחכמי הלב אשר ה' מילא אותם חכמת לב, והם קיבלו את החוטים הטוויים מידי הנשים וארגו אותם למלאכת מחשבת חושב ורוקם.

ולאחר הבאת כל התרומות למשכן אז מודיע משה לבני ישראל שה' קרא בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה להיות במקום משה בעשיית המשכן וכליו, וכעת בני ישראל יכולים לחשוב שזה בעקבות תרומתם, שה' קיבל את תרומתם ברצון ומינה את בצלאל נכדו של חור רק כעת, לאות שהתפייס והתכפר להם חטא העגל על ידי תרומתם, ואפילו נכד הנרצח חושב כך בעשותו את המשכן, ואין תיקון גדול מזה. ודבר זה גורם לעם להתנדב שוב. עד שחכמי הלב באים למשה ומבקשים ממנו להפסיק את הבאת התרומות על ידי העם.

וכעת מתחילה עשיית המשכן. ודבר ראשון, כפי שהסברנו - זה המשכן עצמו שהם יריעות השש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני שבגג המשכן. ופה נאמר - "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני..". ומכאן והלאה עוברים ללשון יחיד בכל כלי המשכן וקרשיו, ואף הפרוכת ומסך הפתח ומסך שער החצר, הכל עשה בצלאל, ולכן כתוב בלשון יחיד, כי בא במקום משה, ורק בתחילת מעשה המשכן, השתתפו כל חכמי הלב, כי הוא תחילת המעשה שצריכים להיות שותפים בו כולם, כפי שבציווי על הארון בתחילה, כאשר הארון היה אמור להיות ראשון, נאמר - "ועשו ארון עצי שטים" ואחר כך משה הצטווה לבד על כל שאר כלי המשכן והקרשים (שם בפרשת "תרומה").

ולכן בצלאל עושה לבדו את כל כלי המשכן עד סוף פרשתנו, כולל הפרוכת והמסך לפתח האוהל והמסך לשער החצר, למרות שגם חכמי הלב ואהליאב בקיאים במלאכה זו. כי הוא במקום משה, שהצטווה גם על כלים אלה לעשות לבדו. ומה שנשאר לחכמי הלב - זה בפרשה הבאה - בגדי הכהונה שבהם היה שיתוף של משה וחכמי הלב גם בציווי בפרשת "תצווה", ולכן גם בעשייה בפרשה הבאה בצלאל משתתף עמהם בעשיית בגדי הכהונה. ודווקא במעשה הארון, מוזכר בצלאל במפורש בעשייה - "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים" - כי פה היה שינוי, לא רק במשה (בצלאל במקום משה), אלא גם במעשה עצמו, כי בארון שמשה הצטווה, היו אמורים להיות הלוחות הראשונים, ולכן שם נאמר - "ונתתה אל הארון את העדות" - עוד לפני עשיית הכפורת. ואילו בעשיית בצלאל, לא נאמר לתת את הלוחות השניים בארון, ודבר זה נותר למשה ביום הקמת המשכן. כמו כן, מעשה הארון ולוחות הברית הם שגרמו לחילופין בין משה לבצלאל עקב השינוי בין הלוחות הראשונים לשניים שבעקבות כך הוחלף גם משה בבצלאל בעשיית המשכן, ולכן דווקא במעשה הארון מוזכר בצלאל במפורש.

בכך מתורצת גם השאלה על הכפילות במעשה המשכן, ומדוע צריך לפרט שוב בעשייה את מבנה הכלים והמשכן לפרטי פרטים, הלא כבר בציווי למשה פורטו כל הנתונים של כל כלי? התשובה היא שיש הבדל מהותי בין הציווי למשה בפרשות "תרומה", "תצווה", ו"כי תשא" לבין העשייה על ידי בצלאל בפרשת "ויקהל", והעשייה בפרשת "פקודי" על ידי בצלאל אהליאב וחכמי הלב (בגדי הכהונה), כי בצלאל לא עשה כתבנית שהראה בהר, אלא מכח רוח האלוקים החוכמה והתבונה והדעת שמילא בו ה'. בניגוד למשה שהצטווה על פי מה שראה בהר. וזו עשייה אחרת, ואף הסדר השתנה בעשייה מהציווי – שבציווי, הארון היה ראשון ובמעשה- המשכן היה ראשון, וכן בציווי - מזבח הקטורת היה לאחר בגדי הכהונה, ובמעשה - לפניהם. כפי שהסברנו באורך לעיל. והשינוי הכי גדול זה בעושה. מנורת זהב שמשה עושה זה לא מנורת זהב שעושה בצלאל. כפי שאמר המדרש לגבי כניסת ישראל לארץ על ידי יהושע שאם היתה על ידי משה לא היו גולים. יוצא מכך, שהפרשה שהתחילה ב - "ויקהל משה" באה לתקן את "וייקהל העם על אהרון" של חטא העגל, שבכך גרמו לשבירת לוחות העדות וכעת עליהם לתקן ולהקים את משכן העדות. ולכן במקום להתחיל בעשיית ארון העדות על ידי משה כפי שנצטווה בפרשת "תרומה", מתחילים בעשיית המשכן - משכן העדות על ידי בצלאל נכדו של חור שנהרג בחטא העגל.