נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה מפי יגאל_עמיר. שבת שלום!
פרשת ויקרא
ספר ויקרא נקרא גם "תורת כוהנים" כי עוסק ברובו בתפקיד הכוהנים במשכן כמשרתי ה' . פרשתנו מפרטת את רוב סוגי הקורבנות ודרכי הקרבתם . אך בניגוד לאומות העולם שנהגו להקריב קורבנות לאלוהיהם ע"פ בחירתם ויוזמתם האישית ,עד כדי הקרבת בניהם למולך וזאת ע"מ לקבל טובות הנאה מאלוהיהם ,ישראל לעומת זאת לא יכולים לבחור את הקורבן ע"פ רצונם . וכיוון שהמילה קורבן באה מהשורש ק.ר.ב שמבטא גם קרבה ,כלומר שהדרך להתקרב אל ה' היא ע"י קורבן ,אז רק ה' קובע איך יתקרבו אליו . משום כך משה לא יכול להיכנס מתי שרוצה למשכן ע"מ לדבר אל ה' אלא צריך להיקרא ע"י ה' ,כפי שנאמר בסוף הפרשה הקודמת – " ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן " )שמות מ' ,לה'( וכדי להיכנס צריך זימון מיוחד – " ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר " )ויקרא א' ,א'( יש לשים לב ,שלפני שכינת ה' בקרב עמ"י במשכן המצב היה שונה ,משה יכל לדבר אל ה' בלי להיקרא מראש –" ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה ... וקרא לו אוהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה ...והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודיבר עם משה ...ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ")שמות לג' ,ז'-יא'( מדוע דווקא לאחר שכינת ה' בתוכנו שזה מצב של קרבה יותר גדולה ,דווקא אז אי אפשר להתקרב אל ה' בלי להיקרא ? יש לומר שדווקא בשל התקרבות ה' אלינו נדרשת מאיתנו זהירות גדולה יותר וקדושה גדולה יותר ,ולכן הכללים להתקרבות מחמירים יותר מקודם .מפאת כבוד ה' ,כפי שלהבדיל מתבטא הדבר בכבוד המלכים הפרסיים במגילת אסתר – " כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא ייקרא ,אחת דתו להמית , לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה " )אסתר ד' ,יא'( וכיוון שהקורבנות לסוגיהן מבטאים דרכי קרבה אל ה' מצד עמ"י ,מכתיב ה' למשה בפרשתנו את כל סוגי הקורבנות לפרטי פרטים כדי לא להשאיר מקום לשום יוזמה אישית מצד המתקרב . לכן מפורטים בפרשה סוגי הבהמות גילם ודרכי הקרבתם בפירוט רב . החל מקורבן העולה שעולה כליל לה' והוא הקורבן הכי חשוב שבאמצעותו הכי מתקרבים אל ה,' כי לא בא על חטא ,וכולו עולה לה' ללא שום חלק למקריב ,וכלה בקורבנות החטאת והאשם המובאים על חטא שגרם להתרחקות מה' ואז נדרש קורבן החטאת או האשם לתיקון ההתרחקות ולהתקרבות מחדש . מסיבה זו יש הבדל בין דרגת החוטא ומעמדו בעמ"י ,שככל שגבוה יותר צריך להביא קורבן יקר יותר . אם זה הכהן הגדול שחוטא צריך להביא את הבהמה היקרה ביותר - "פר בן בקר תמים " ,כי חטאו מייצג את העם כולו – " אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ..." )ויקרא ד',ג'( ואם זה נשיא שחוטא שהוא בדרגה פחותה מהכהן הגדול הוא מביא שעיר עיזים לחטאת ,פחות יקר מפר אך יותר יקר מכבשה שמביא אדם פשוט שחוטא. ומכאן מובן גם האיסור לא להוסיף על מצוות התורה מעבר למה שהצטווינו כי כל המוסיף גורע " את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו " )דברים יג' ,א'( כי המוסיף חושב שבכך יתקרב אל ה' כשלמעשה רק מתרחק כי קרבה עודפת אסורה ומעידה על גאוה ויומרה ולא על ביטול והכנעה.
.
פרשת ויקרא
ספר ויקרא נקרא גם "תורת כוהנים" כי עוסק ברובו בתפקיד הכוהנים במשכן כמשרתי ה' . פרשתנו מפרטת את רוב סוגי הקורבנות ודרכי הקרבתם . אך בניגוד לאומות העולם שנהגו להקריב קורבנות לאלוהיהם ע"פ בחירתם ויוזמתם האישית ,עד כדי הקרבת בניהם למולך וזאת ע"מ לקבל טובות הנאה מאלוהיהם ,ישראל לעומת זאת לא יכולים לבחור את הקורבן ע"פ רצונם . וכיוון שהמילה קורבן באה מהשורש ק.ר.ב שמבטא גם קרבה ,כלומר שהדרך להתקרב אל ה' היא ע"י קורבן ,אז רק ה' קובע איך יתקרבו אליו . משום כך משה לא יכול להיכנס מתי שרוצה למשכן ע"מ לדבר אל ה' אלא צריך להיקרא ע"י ה' ,כפי שנאמר בסוף הפרשה הקודמת – " ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן " )שמות מ' ,לה'( וכדי להיכנס צריך זימון מיוחד – " ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר " )ויקרא א' ,א'( יש לשים לב ,שלפני שכינת ה' בקרב עמ"י במשכן המצב היה שונה ,משה יכל לדבר אל ה' בלי להיקרא מראש –" ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה ... וקרא לו אוהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה ...והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודיבר עם משה ...ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ")שמות לג' ,ז'-יא'( מדוע דווקא לאחר שכינת ה' בתוכנו שזה מצב של קרבה יותר גדולה ,דווקא אז אי אפשר להתקרב אל ה' בלי להיקרא ? יש לומר שדווקא בשל התקרבות ה' אלינו נדרשת מאיתנו זהירות גדולה יותר וקדושה גדולה יותר ,ולכן הכללים להתקרבות מחמירים יותר מקודם .מפאת כבוד ה' ,כפי שלהבדיל מתבטא הדבר בכבוד המלכים הפרסיים במגילת אסתר – " כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא ייקרא ,אחת דתו להמית , לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה " )אסתר ד' ,יא'( וכיוון שהקורבנות לסוגיהן מבטאים דרכי קרבה אל ה' מצד עמ"י ,מכתיב ה' למשה בפרשתנו את כל סוגי הקורבנות לפרטי פרטים כדי לא להשאיר מקום לשום יוזמה אישית מצד המתקרב . לכן מפורטים בפרשה סוגי הבהמות גילם ודרכי הקרבתם בפירוט רב . החל מקורבן העולה שעולה כליל לה' והוא הקורבן הכי חשוב שבאמצעותו הכי מתקרבים אל ה,' כי לא בא על חטא ,וכולו עולה לה' ללא שום חלק למקריב ,וכלה בקורבנות החטאת והאשם המובאים על חטא שגרם להתרחקות מה' ואז נדרש קורבן החטאת או האשם לתיקון ההתרחקות ולהתקרבות מחדש . מסיבה זו יש הבדל בין דרגת החוטא ומעמדו בעמ"י ,שככל שגבוה יותר צריך להביא קורבן יקר יותר . אם זה הכהן הגדול שחוטא צריך להביא את הבהמה היקרה ביותר - "פר בן בקר תמים " ,כי חטאו מייצג את העם כולו – " אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ..." )ויקרא ד',ג'( ואם זה נשיא שחוטא שהוא בדרגה פחותה מהכהן הגדול הוא מביא שעיר עיזים לחטאת ,פחות יקר מפר אך יותר יקר מכבשה שמביא אדם פשוט שחוטא. ומכאן מובן גם האיסור לא להוסיף על מצוות התורה מעבר למה שהצטווינו כי כל המוסיף גורע " את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו " )דברים יג' ,א'( כי המוסיף חושב שבכך יתקרב אל ה' כשלמעשה רק מתרחק כי קרבה עודפת אסורה ומעידה על גאוה ויומרה ולא על ביטול והכנעה.
.
