נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה מפי יגאל_עמיר לפרשת השבוע.
קדושים
הפרשה פותחת בציווי ה' למשה לכנס את כל עדת ישראל ולצוותם בעניין הקדושה, כפי שמפרטת הפרשה. כי מאז הקמת המשכן ושכינת ה' בתוכנו הלשון הייתה-"דבר אל בני ישראל..." )משמע בעיקר גברים( וכעת לראשונה נאמר- "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם..." )ויקרא י"ט, ב'( שביטוי זה כולל נשים וילדים. ולאחרונה דיבר משה אל כל עדת בני ישראל לפני הקמת המשכן בפרשת "ויקהל" וציוום על הקמת המשכן, אך כעת הציווי לכל עדת בני ישראל נובע משכינת ה' בתוכנו שתובעת מאיתנו להתאים את עצמנו למצב חדש זה, כמו שלמשל אדם שהמלך מתארח בביתו כל התנהגותו והתנהגות משפחתו משתנה בהתאם למצב חדש זה ומקפידים על התנהגות שלא נהגו קודם, בהתאם לכבוד המלך. דבר זה מסביר את העניין שיש בפרשתנו הרבה מצוות שכבר נאמרו לישראל בעשרת הדיברות ובפרשת "משפטים" ומדוע צריך לחזור עליהן שוב? אז כפי שהסברנו בפרשת "משפטים" רוב המצוות שנאמרו שם בבין אדם לחברו נועדו לעזור במעבר מחברת עבדים מפורדים לקהילה אחת מאוחדת, כלומר המצוות נועדו יותר לתועלת עם ישראל, ואילו כאן בפרשת "קדושים" נוסף נופך חדש לקיום אותן מצוות והוא עניין הקדושה וההידמות לה', כלומר, לא לגנוב ולא לרצוח ולא לעשות עוול במשפט, לא רק מצד העניין החברתי אלא גם מצד הציווי האלוקי והרצון להידמות לה' השוכן בקרבנו. ולכן בכל מצווה כמעט בפרשתנו יש תוספת המילים-"אני ה'" ואפילו במצוות ואהבת לרעך כמוך" שזו לכאורה המצווה הכי חברתית והכי בין אדם לחברו, נאמר בסופה-"אני ה'", שגם אהבתך לרעך תהיה תלויה בכך שהוא רעך למצוות ולא לאהוב את שונאי ה', למרות שמבחינת חברות הם חבריך הטובים, כי לא ייתכן שאדם יהיה חבר לאדם שמבזה את אביו וזה מבחן של אמונה. כי ככל שאדם יותר מאמין הוא מכיר תודה למי שבראו כך יוכל פחות להתעלם מכך שחברו הטוב כופר בטובתו של הבורא, וככל שאדם מתחבר דווקא לרשעים ומוצא בהם כל מיני מעלות, זה מראה שהאמונה שלו בה' לא חזקה במיוחד ולכן יש לו סובלנות יתרה דווקא לאויבי ה' ואילו באוהבי ה' ובשומרי מצוותיו תמיד ימצא חסרונות ולא יסבול אותם. לכן כאשר התחבר יהושפט מלך יהודה הצדיק עם אחאב מלך ישראל הרשע ויצא יחד עימו למלחמה ברמות גלעד, כעס עליו הנביא יהוא בן חנני בשובו מהמלחמה-" ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה ויאמר אל המלך יהושפט: לרשע לעזור ושונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'?! אבל דברים טובים נמצאו עימך כי בערת האשרות מן הארץ והכינות לבך לדרוש האלוקים" )דברי הימים ב' פרק י"ט, פ"ס ב'-ג'( וכן אחר כך כאשר התחבר יהושפט עם אחזיה מלך ישראל הרשע כדי לעשות ביחד אוניות בעציון גבר ללכת תרשישה-" יתנבא אליעזר בן דודווה הוא ממרשה על יהושפט לאמור: כהית חברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אוניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש" )שם, כ', ל"ז(. מיד לאחר הציווי להיות קדושים, פותחת הפרשה במצווה-"איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם" )ויקרא י"ט, ג'(, ויש כאן שתי מצוות מייצגות-מורא אב ואם שזה הכי טבעי והכי חברתי וכל העמים מבינים ציווי זה, ולעומת זאת מצוות שמירת שבת שהכי שייכת לבן אדם למקום בכך שה' ברא את העולם ונח ביום השביעי. ושתיהן צריך לקיים באותה כוונה-"אני ה' אלוקיכם" ולא מצד הרגש הטבעי. מצד שני כדי להגיע לדרגה זו צריך להתחיל במורא אב ואם שדבר זה אדם מבין וחש מעצמו, כך צריך לחוש כלפי נוכחות ה' בחייו, באותה הכרת תודה יחוש שה' הוא אביו מולידו, ובכל מצווה שעושה יכוון לעשות נחת רוח לאביו שבשמיים ולא רק בשביל לקבל תועלת ושכר על כך בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שאדם מטפל באביו ואמו בשעת חוליים בזקנתם, לא עושה זאת בכדי לקבל תועלת בעתיד בצורת ירושה או שכר כלשהו, אלא מרגיש חובה בעצמו לעשות זאת מהכרת תודה על כל מה שעשו למענו, כך אדם צריך לכוון בעשיית המצוות כי למי ראוי להכיר תודה יותר ממי שבראנו, אותנו ואת הורינו. וכשנגיע ונפנים תחושה זו באופן מוחשי בכל רגע ורגע, נגיע גם לקדושה האמיתית שדורשת מאיתנו פרשתנו .
.
קדושים
הפרשה פותחת בציווי ה' למשה לכנס את כל עדת ישראל ולצוותם בעניין הקדושה, כפי שמפרטת הפרשה. כי מאז הקמת המשכן ושכינת ה' בתוכנו הלשון הייתה-"דבר אל בני ישראל..." )משמע בעיקר גברים( וכעת לראשונה נאמר- "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם..." )ויקרא י"ט, ב'( שביטוי זה כולל נשים וילדים. ולאחרונה דיבר משה אל כל עדת בני ישראל לפני הקמת המשכן בפרשת "ויקהל" וציוום על הקמת המשכן, אך כעת הציווי לכל עדת בני ישראל נובע משכינת ה' בתוכנו שתובעת מאיתנו להתאים את עצמנו למצב חדש זה, כמו שלמשל אדם שהמלך מתארח בביתו כל התנהגותו והתנהגות משפחתו משתנה בהתאם למצב חדש זה ומקפידים על התנהגות שלא נהגו קודם, בהתאם לכבוד המלך. דבר זה מסביר את העניין שיש בפרשתנו הרבה מצוות שכבר נאמרו לישראל בעשרת הדיברות ובפרשת "משפטים" ומדוע צריך לחזור עליהן שוב? אז כפי שהסברנו בפרשת "משפטים" רוב המצוות שנאמרו שם בבין אדם לחברו נועדו לעזור במעבר מחברת עבדים מפורדים לקהילה אחת מאוחדת, כלומר המצוות נועדו יותר לתועלת עם ישראל, ואילו כאן בפרשת "קדושים" נוסף נופך חדש לקיום אותן מצוות והוא עניין הקדושה וההידמות לה', כלומר, לא לגנוב ולא לרצוח ולא לעשות עוול במשפט, לא רק מצד העניין החברתי אלא גם מצד הציווי האלוקי והרצון להידמות לה' השוכן בקרבנו. ולכן בכל מצווה כמעט בפרשתנו יש תוספת המילים-"אני ה'" ואפילו במצוות ואהבת לרעך כמוך" שזו לכאורה המצווה הכי חברתית והכי בין אדם לחברו, נאמר בסופה-"אני ה'", שגם אהבתך לרעך תהיה תלויה בכך שהוא רעך למצוות ולא לאהוב את שונאי ה', למרות שמבחינת חברות הם חבריך הטובים, כי לא ייתכן שאדם יהיה חבר לאדם שמבזה את אביו וזה מבחן של אמונה. כי ככל שאדם יותר מאמין הוא מכיר תודה למי שבראו כך יוכל פחות להתעלם מכך שחברו הטוב כופר בטובתו של הבורא, וככל שאדם מתחבר דווקא לרשעים ומוצא בהם כל מיני מעלות, זה מראה שהאמונה שלו בה' לא חזקה במיוחד ולכן יש לו סובלנות יתרה דווקא לאויבי ה' ואילו באוהבי ה' ובשומרי מצוותיו תמיד ימצא חסרונות ולא יסבול אותם. לכן כאשר התחבר יהושפט מלך יהודה הצדיק עם אחאב מלך ישראל הרשע ויצא יחד עימו למלחמה ברמות גלעד, כעס עליו הנביא יהוא בן חנני בשובו מהמלחמה-" ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה ויאמר אל המלך יהושפט: לרשע לעזור ושונאי ה' תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה'?! אבל דברים טובים נמצאו עימך כי בערת האשרות מן הארץ והכינות לבך לדרוש האלוקים" )דברי הימים ב' פרק י"ט, פ"ס ב'-ג'( וכן אחר כך כאשר התחבר יהושפט עם אחזיה מלך ישראל הרשע כדי לעשות ביחד אוניות בעציון גבר ללכת תרשישה-" יתנבא אליעזר בן דודווה הוא ממרשה על יהושפט לאמור: כהית חברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אוניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש" )שם, כ', ל"ז(. מיד לאחר הציווי להיות קדושים, פותחת הפרשה במצווה-"איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם" )ויקרא י"ט, ג'(, ויש כאן שתי מצוות מייצגות-מורא אב ואם שזה הכי טבעי והכי חברתי וכל העמים מבינים ציווי זה, ולעומת זאת מצוות שמירת שבת שהכי שייכת לבן אדם למקום בכך שה' ברא את העולם ונח ביום השביעי. ושתיהן צריך לקיים באותה כוונה-"אני ה' אלוקיכם" ולא מצד הרגש הטבעי. מצד שני כדי להגיע לדרגה זו צריך להתחיל במורא אב ואם שדבר זה אדם מבין וחש מעצמו, כך צריך לחוש כלפי נוכחות ה' בחייו, באותה הכרת תודה יחוש שה' הוא אביו מולידו, ובכל מצווה שעושה יכוון לעשות נחת רוח לאביו שבשמיים ולא רק בשביל לקבל תועלת ושכר על כך בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שאדם מטפל באביו ואמו בשעת חוליים בזקנתם, לא עושה זאת בכדי לקבל תועלת בעתיד בצורת ירושה או שכר כלשהו, אלא מרגיש חובה בעצמו לעשות זאת מהכרת תודה על כל מה שעשו למענו, כך אדם צריך לכוון בעשיית המצוות כי למי ראוי להכיר תודה יותר ממי שבראנו, אותנו ואת הורינו. וכשנגיע ונפנים תחושה זו באופן מוחשי בכל רגע ורגע, נגיע גם לקדושה האמיתית שדורשת מאיתנו פרשתנו .
.
